מיתר

נדמה לפעמים, שאנחנו שוכחים בשביל מה מגיעים ילדים למיתר

והמושגים חופש ובחירה המלווים את המקום מתפרשים כדימוי של ילד קל ומאושר שמח וטוב לב המנהל את חייו על פי הרצון והרגע המתעורר
אך ילדים במיתר אינם תמיד שמחים וטובי לב והם חווים קשת של מצבים קיומיים מכיוון שחופש ובחירה פירושם- מסע של חיפוש - מסע שאינו פשוט וקל
בניגוד לבתי הספר המוכרים , בהם הילד נכנס לתבנית בה נאמר לו בכל רגע מה עליו לעשות ויש מי שיודע עבורו מה נכון ומה שגוי, ילד הבא למיתר מחויב למסע האישי שלו. אין תבניות בהן עליו לתפקד על פי הנחיות ברורות ואין סך של ידע שעליו לרכוש. במיתר, נמצא ילד בהזדמנות להמשיך את המסע אליו יצא ביום היוולדו- המסע לגילוי עצמו. עליו לגלות את כוחותיו ואת יכולותיו, עליו לגלות מי הוא כחוקר, כמתעניין, כיוצר, כחש ומגי, מה מושך אותו ומה מעורר בו התרגשות וכמה כוחות יש בו להתמיד בדבר
זהו מסע לא קל- מסע המלווה בשעמום, בתסכול, בחסר... ואין דרך להימנע מהם מכיוון שהחיפוש עובר דרכם. ילד לא שמח מעורר בנו המבוגרים דאגה ואנחנו רוצים לראות אותו מהר מאד חוזר להרגיש טוב, רוצים ארגן אותו, שיהיה לו קל. אך פירוש הדבר הוא להוציאו מן המסע שלו ואין לנו דרך לדעת מה באמת צריך הילד,מה הוא מחפש. לפעמים גם הוא אינו יודע ורק כאשר ימצא ידע. אם נסכים, שקושי הוא חלק ממציאות חייו של ילד וחשוב שיעבור בו ומותר ואף רצוי שילמד למצוא דרכים להתמודד עם הקשיים שלו, נסכים לילד להיות בחופש

כאנשי צוות במיתר יש לנו הזכות לראות ילדים במסעם ולהיות שותפים ברגעי הגילוי והכוחות . לפעמים לאחר תקופה של קושי מתעורר ילד אל עצמו: פניו מחייכות, עיניו מאירות,שפת הגוף משתנה כל כולו מתחדש. ואנחנו נמצאים לידו בשביל לראות, להאיר בקריצה קלה או באמירה נוכחת- עוד שלב במסע
יאירה