מיתר

נדמה לפעמים, שאנחנו שוכחים בשביל מה מגיעים ילדים למיתר

והמושגים חופש ובחירה המלווים את המקום מתפרשים כדימוי של ילד קל ומאושר שמח וטוב לב המנהל את חייו על פי הרצון והרגע המתעורר
אך ילדים במיתר אינם תמיד שמחים וטובי לב והם חווים קשת של מצבים קיומיים מכיוון שחופש ובחירה פירושם- מסע של חיפוש - מסע שאינו פשוט וקל
בניגוד לבתי הספר המוכרים , בהם הילד נכנס לתבנית בה נאמר לו בכל רגע מה עליו לעשות ויש מי שיודע עבורו מה נכון ומה שגוי, ילד הבא למיתר מחויב למסע האישי שלו. אין תבניות בהן עליו לתפקד על פי הנחיות ברורות ואין סך של ידע שעליו לרכוש. במיתר, נמצא ילד בהזדמנות להמשיך את המסע אליו יצא ביום היוולדו- המסע לגילוי עצמו. עליו לגלות את כוחותיו ואת יכולותיו, עליו לגלות מי הוא כחוקר, כמתעניין, כיוצר, כחש ומגי, מה מושך אותו ומה מעורר בו התרגשות וכמה כוחות יש בו להתמיד בדבר
זהו מסע לא קל- מסע המלווה בשעמום, בתסכול, בחסר... ואין דרך להימנע מהם מכיוון שהחיפוש עובר דרכם. ילד לא שמח מעורר בנו המבוגרים דאגה ואנחנו רוצים לראות אותו מהר מאד חוזר להרגיש טוב, רוצים ארגן אותו, שיהיה לו קל. אך פירוש הדבר הוא להוציאו מן המסע שלו ואין לנו דרך לדעת מה באמת צריך הילד,מה הוא מחפש. לפעמים גם הוא אינו יודע ורק כאשר ימצא ידע. אם נסכים, שקושי הוא חלק ממציאות חייו של ילד וחשוב שיעבור בו ומותר ואף רצוי שילמד למצוא דרכים להתמודד עם הקשיים שלו, נסכים לילד להיות בחופש

כאנשי צוות במיתר יש לנו הזכות לראות ילדים במסעם ולהיות שותפים ברגעי הגילוי והכוחות . לפעמים לאחר תקופה של קושי מתעורר ילד אל עצמו: פניו מחייכות, עיניו מאירות,שפת הגוף משתנה כל כולו מתחדש. ואנחנו נמצאים לידו בשביל לראות, להאיר בקריצה קלה או באמירה נוכחת- עוד שלב במסע
יאירה

כאשר מגיעים אורחים למיתר ושואלים אותי: מה מטרת בית הספר
מה אתם רוצים שיקרה לילדים שנמצאים אצלכם
צפים ועולים במוחי משפטים ואמירות מנוסחות היטב
הילד ילמד להגשים את מטרותיו, הילד ילמד לנהל את חייו בעצמאות , יגלה את הכוחות הטמונים בו, מטרת בית הספר ללוות את הילד בחיפוש אחר אזורי החוזק שלו. לשמור על כבוד האדם

מוכרים ונכונים משפטים אלה אך אינם נוחים לי לשימוש ואני עונה: שיהיה הילד בן אדם
אבל מה זה בן אדם
לפני יומיים ישבתי בחדר היצירה עם אבשי. הוא תפר כפפה ליד שלו הרכה, אני עזרתי
איזו מן כפפה אתה רוצה? שאלתי. "כפפה בשבילי" הוא אמר
אבל מה זה בשבילי? שאלתי. זה אני, הוא אמר. ואז עצר לרגע את התפירה וחשב

אבל אני לא יודע מה זה אני. תראה אמרתי, ונגעתי ברגל של אבשי. הרגל הזו היא אתה? כן הוא ענה
איך אתה יודע? כי היא מחוברת אל הגוף שלי
אז אתה רגל, אמרתי. ומה זה? שאלתי ונגעתי ביד שלו,זו היד שלי, אבשי אמר
איך אתה יודע? כי היא מחוברת לגוף שלי. אז אתה יד, וזה? הצבעתי על האף של אבשי
האף שלי! אז אני זה רגל ויד ואף? שאלתי

זה כנראה בן אדם! אבשי אמר והוסיף: אבל מה זה בן אדם, אני לא יודע. גם אני לא יודעת , עניתי, בוא נחשוב
אני יודעת שבן אדם זה לא ארנבת כי אין לו אוזניים ארוכות ואין לו פרווה
ובן אדם זה לא תנין כי אין לו שיניים ארוכות וחדות, ואין לו זנב, הוסיף אבשי
וגם לא סוס, אבשי אמר, כי אין לו ארבע רגליים
אז מה זה בן אדם? "אולי שיש לו מחשבות בראש". אבשי הציע
ורגשות בלב הוספתי

אז מה המטרה שלנו במיתר? לעזור לילדים להיות מרגישים בלבם ומשתמשים בשכלם על מנת לנווט את הלב בדרך הטובה
להיות בני אדם
יאירה
מתפרסם בהסכמתו המלאה של ההוגה - אבשלום שילוח

מתוך חמדת- מאת טוני מוריסון.

"כשמיסטר גארנר ניאות לסידור עם האל, והאל התנהג כאילו שחרורה הוא הדבר החשוב ביותר בעולם בשבילו, הסכימה שיישאו אותה אל מעבר לנהר. מתוך שני הדברים הקשים- לעמוד על רגליה עד שתקרוס, או לעזוב את ילדה

האחרון, והיחיד שנותר בחיים,ככל הנראה-בחרה בדבר הקשה שיסב לו אושר,ולעולם לא הציגה לו את השאלה שהציגה לעצמה:בשביל מה? בשביל מה שפחה כושית בת שישים ומשהו,שמדדה כמו כלב על שלוש רגליים, צריכה חופש
וכשרגליה דרכו על קרקע חופשית, סירבה להאמין שהאל ידע מה שהיא לא ידעה: שהאל, שלא נשם לקרבו נשימה אחת של אוויר חופשי, ידע שאין דבר שישווה לכך בעולם כולו. וזה הבהיל אותה
משהו קורה. מה קורה? שאלה את עצמה. היא לא ידעה מה מראיהָ, ולא הייתה סקרנית לדעת. אבל לפתע ראתה את ידיה, וחשבה בבהירות פשוטה ומדהימה כאחד, "הידיים האלה שייכות לי. זה הידיים שלי. " ותיכף הרגישה טפיחה בחזה וגילתה עוד משהו חדש: את הלמות לבה. האם הוא היה שם כל הזמן? הדבר ההולם הזה? ההרגשה הייתה אווילית, והיא פרצה בצחוק רם. מיסטר גארנר הציץ בה מעבר לכתפו בעיניו החומות הגדולות וחייך לעצמו. "מה מצחיק ג'ני? היא לא יכלה להפסיק לצחוק, " הלב שלי דופק," אמרה

.לסיומים יש איזה כוח משל עצמם, לא משנה אם הסיום בא לאחר חודש או לאחר עשרה חודשים

כאשר מגיע ריח של סיום, מתחילים להתנהל על פיו:להרפות,לוותר, לחכות לחופש. אנחנו רוצים להיות עסוקים ומעניינים ושסוף השנה יגיע בהפתעה

הצוות מגוייס לחידוש כוחות,לריענון, לשמחת יצירה, כך שריחו של סוף השנה לא יחדור אל הבית בטרם עת ועד שנריח אותו יוותרו ימים ספורים בלבד ונצא לחופשת הקיץ מלאים ושלמים

בבית של היסודי- בוגרת עובדים על "המצאות" ונשתתף בתחרות "הממציא הצעיר" שמארגן הטכנודע/אולגה

קבוצות של ילדים עומלים וחושבים ומתכננים המצאות יצירתיות

בהרצאה מפי נציגה מהטכנודע שמענו על המצאות מעניינות של ילדים אחרים וזה עושה חשק לעבוד.

נסענו לסיור בטכנודע בחיפה. כייף להיות עם הילדים שלנו מחוץ למיתר: סקרנים וקשובים ובשבילי הכי חשוב תמיד=דואגים זה לזה ושומרים על תחושה של משפחה גדולה שיוצאת לטיול

נשמח לקבל עזרה מהורים בכל תחום שיכול לקדם המצאות וממציאים, לבקר או לארח אנשים שהמציאו דבר כלשהו שפועל וקיים בעולם.

פרוייקט פיסול: סדנה משותפת לילדים צעירים וגדולים משני הבתים בליווי של חנה ורחלי. כמו הפסלים שהאירו לנו

בחנוכה כך פסלים גדולים ויפים עומדים להיבנות במיתר

ומה עוד? החטיבה הבוגרת יוצאת לטיול של שלושה ימים אל הגולן והירדן ביחד עם זאב וסלע. נחכה לחוויות שלהםונוכל לספר עליהם כאן באתר

והאתר הזה=מקום חדש לכתוב ולשתף את הקהילה בנעשה במיתר. אני חולמת שנצליח לעדכן ולספר באופן שוטף על הנעשה ועל מה שיעשה, על מחשבות ועל כוונות. הילדים קיבלו מקום לפרסם יצירות ציורים ומעשים ויעזרו בעידכונים.

זו התחלה ועל הנקודות בסוף משפט לא הצלחתי להשתלט והן מחליטות בעצמן להתייצב בתחילתה של שורה ולא בסופה. נקודות עצמאיות, כמו הילדים שלנו במיתר, אתכם הסליחה